ביוגרפיה כמניפסט פוליטי ואמנותי; פרידריך הלדרלין לסטפן צוויג, היינריך היינה למקס ברוד

בשנת 1925 פרסם סטפן צוויג, סופר יהודי-אוסטרי, ביוגרפיה משולשת של שלושה יוצרים גרמנים, שהגרמניות היתה קו מובהק ביצירתם: הלדרלין, קלייסט וניטשה. המשותף לשלושתם, כפי שהגדיר זאת צוויג, היתה העובדה שנדחו בבוז והוקעו מתוך החברה הגרמנית כל ימי חייהם. רק שנים רבות לאחר מותם הוכרה גאוניותם.
בשנת 1934 מפרסם ברוד את הביוגרפיה של היינריך היינה הנחשב לגדול המשוררים הגרמנים. למרות הצלחתם המסחררת של שיריו והפיכתם לחלק מן הקאנון התרבותי הגרמני, ואף למרות המרת דתו, הפך היינה אחד המשוררים השנואים ביותר על הגרמנים, ונאלץ לבלות את רוב חייו בגלות.
מדוע טרחו שני סופרים ידועים, שתקופה ארוכה כתבו שירה וספרות לשמה, סיפורים קצרים, נובלות, רומנים ומחזות, לפלוש לתחום ההיסטורי ולכתוב ביוגרפיה? מדוע בחרו לכתוב דווקא על יוצרים, ומדוע דווקא על יוצרים אלו? מה הם המסרים הגלויים והסמויים שניסו שני הסופרים להעביר? באיזו דרך, באיזו שפה?

העבודה תנסה להראות כיצד צוויג וברוד, שבתחילת דרכם היו ידידים, ובהמשך הדרך הפכו ליריבים, השתמשו בכתיבת ביוגרפיה של יוצר אחר, בזמן אחר, כדי לדון באופן סמוי בבעיית זהותם הכפולה היהודית-גרמנית. בה בעת ניסחו בכתיבת הביוגרפיה מניפסט פוליטי ואמנותי שהקונפליקטים העולים ממנו אקטואליים ביותר גם לזמננו אנו.